יצא לכם פעם לפגוש מישהו שאומר דבר אחד, אבל מתנהג בדיוק להפך? התנהגות כזו יכולה להיות מאוד מבלבלת. באותם ימים קשים בירושלים, בני ישראל עשו בדיוק את זה. מצד אחד הם העמידו פנים שהם נאמנים לה' והביאו לו מתנות, ומצד שני הם המשיכו לעבוד עבודה זרה ולהשתחוות לפסלים. ה' פונה אליהם באמירה מאוד מפתיעה ואומר להם אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ. ה' בעצם דורש מהם להפסיק עם ההצגות. הוא אומר להם שעדיף שיעזבו אותו לגמרי וילכו לעבוד רק את האלילים שלהם, מאשר שימשיכו לנסות לעשות גם וגם.
המילה וְאַחַר בפסוק פירושה מאחר ש או מכיוון ש. ה' מסביר להם שמכיוון שהם במילא לא שומעים בקולו, עדיף שלא יעמידו פנים. הסיבה לבקשה המפתיעה הזו מופיעה בהמשך, כשה' מבקש וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם. כשהעם גם מביא מתנות לבית המקדש וגם עובד אלילים, נוצר מצב מסובך. כשה' יעניש אותם על המעשים הרעים שלהם, העמים האחרים יראו אנשים שנראים מבחוץ כמו אנשים טובים שמביאים מתנות לה', ולא יבינו למה ה' פוגע בהם. חוסר ההבנה הזה יוצר חילול השם גדול אפילו יותר. לכן ה' מעדיף שהם יראו את ההתנהגות האמיתית שלהם בגלוי כדי למנוע בלבול בקרב שאר העמים. בסופו של דבר, ה' ירחיק מתוך העם את מי שבחר לעשות רע, והם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל.