הנביא מצטווה לעבור לשלב חדש בתוכחתו לעם ישראל. לאחר שפירט את חטאיהם ותועבותיהם של הדורות הקודמים במדבר, הוא פונה כעת להוכיח אותם על המעשים החמורים שנעשו מיד עם כניסתם לארץ ישראל.
הפרשנים מסכימים כי המילים עוֹד זֹאת מציינות תוספת של חטא ועליית מדרגה. לאחר שחטאו כבר שלוש פעמים בטרם כניסתם לארץ, כאן מתואר החטא הרביעי שבו סרחו לאחר שכבר התיישבו בה [מלבי"ם, רש"י, רד"ק ואברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי מילים אלו באות למתוח קו מקביל בין הדורות, כלומר: בדיוק באותו אופן שבו אתם חוטאים כעת, כך עשו גם אבותיכם [מצודת דוד].
הביטוי גִּדְּפוּ מתפרש כחירוף, ביזוי וגידוף של ה׳ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אין מדובר בחטא רגיל, אלא במעשה שנעשה בפרהסיה, בשאט נפש, במזיד ומתוך הכחשה מוחלטת, בבחינת חוטא ביד רמה [מלבי"ם]. גידוף זה נעשה בְּמַעֲלָם, כלומר מתוך פשע ומרידה ישירה [מצודת ציון].