משבר הגלות וההסתר האלוהי מולידים בקרב העם רצון עמוק להתבולל, לפרוק עול ולהפוך לאומה רגילה ככל אומות העולם, אך ה' מבהיר כי הברית שנכרתה עמם היא נצחית ואינה ניתנת לביטול חד-צדדי.
המילה וְהָעֹלָה מנוקדת בקמץ תחת האות למד [מנחת שי]. הביטוי עַל רוּחֲכֶם מתייחס לרצון, למחשבה וללב, שכן הרוח שוכנת בלב [מצודת ציון, רד"ק]. כוונת הפסוק היא שהמחשבה הרעה שעולה על דעתכם [רש"י, שטיינזלץ] – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כלומר, היא לעולם לא תתקיים במציאות [רד"ק, מצודת דוד].
הפרשנים מסבירים בהרחבה את המניע של העם באומרם נִהְיֶה כַגּוֹיִם. מתוך תחושה שה' הרחיק אותם ושילח אותם מעל פניו, העם מבקש לפרוק את עול המצוות [רש"י]. הם טוענים טענה משפטית: כשם שעבד שנמכר לאדון אחר יוצא מרשות אדונו הראשון, כך הם, משגלו, יצאו מרשות ה' [אברבנאל]. מטרתם היא להפוך ל"עם נורמלי" [שטיינזלץ], משום שהם רואים את הגויים מצליחים בעבודת האלילים שלהם [רד"ק]. העם מבקש להשתחרר מההשגחה האלוהית הקפדנית ולהיות נתון, כמו שאר האומות, למקרי הזמן, למערכות הכוכבים ולמזלות השמימיים [מצודת דוד, אברבנאל]. לפיכך, הרצון לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן מבטא שאיפה להשתמש בטלסמאות ובכלים אסטרולוגיים כדי להוריד שפע רוחני מהכוכבים, כדרך הגויים [מלבי"ם].
אולם, ה' דוחה מחשבה זו מכל וכל. לא ניתן לבטל את הברית שהעם קיבל על עצמו מרצון עוד בימי יהושע [רש"י]. בניגוד לגויים, שה' אינו משגיח עליהם בפרטות אלא רק מענישם על חטאים חמורים במיוחד, עם ישראל הוא עם סגולה הנתון תחת השגחה תמידית וקפדנית, לטובה ולרעה. לכן, ה' לעולם לא ייתן להם רשות לצאת מעבודתו; גם בגלות הם יישארו אומה נבדלת, וה' ימלוך עליהם בחזקה ויצרף מתוכם את המורדים [רד"ק, מלבי"ם].
יש מי שרואה בפסוק זה נבואה היסטורית מרחיקת לכת על הגלות הארוכה, ובעיקר על תופעת האנוסים. גם כאשר יהודים ניסו מתוך צרות ושמדות לצאת מכלל הדת ולהיטמע לחלוטין בין הגויים כדי להינצל מזעם ההשגחה, הדבר לא עלה בידם. ה' מלך עליהם "בחמה שפוכה", בכך שהגויים עצמם המשיכו לראות בהם יהודים, העלילו עליהם שהם מתייהדים בסתר, ואף שרפו אותם על המוקד. כך, בעל כורחם, הם נשארו מזוהים עם עם ישראל ולא הצליחו להתבולל [אברבנאל].
מנגד, אל מול הגישה המרכזית הרואה בפסוק תוכחה קשה, ישנה גישה ייחודית המפרשת אותו כביטוי של חסד לפנים משורת הדין. בדרך כלל, בעוון עבודה זרה, ה' מצרף את עצם המחשבה למעשה ומעניש עליה. אולם כאן, ה' מבטיח כי וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם – עצם המחשבה והרצון לעבוד עבודה זרה – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה לכם לחטא בפועל [חומת אנך].