הבחירה האלוהית בארץ ישראל אינה מקרית, אלא תוצאה של התאמה מדויקת בין העם לארצו. הבטחת הגאולה ממצרים כרוכה בהבאת העם לחבל ארץ שנבחר בקפידה, המשלב בתוכו שלמות גשמית ורוחנית כאחד.
המילים בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם מבטאות את השבועה וההחלטה של ה' לקחת את ישראל תחת הנהגתו והשגחתו, ולהוציאם ממצרים אל הגאולה [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. ייעודם של ישראל הוא להגיע אל ארץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם. הפועל תַּרְתִּי משמעותו חיפוש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ה' כביכול חיפש את המקום המדויק והראוי ביותר עבור עם ישראל, בדומה לאדם המחפש את הקרקע הטובה והפורייה ביותר כדי לטעת בה נטע משובח שיוכל לצמוח ולהצליח [מלבי"ם].
ארץ זו מתוארת כארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כאשר המילה זָבַת מציינת נטיפה וזרימה של שפע [מצודת ציון]. שפע גשמי זה נועד לספק את כל צורכי העם, כדי שיהיו פנויים מדאגות הקיום ויוכלו להקדיש את זמנם לעסק התורה ולעבודת ה' [מלבי"ם].
בנוסף לשפע החומרי, הארץ מוגדרת כצְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. משמעות המילה צְבִי היא הדר, יופי, חמדה ודבר רצוי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הפרשנים מציגים שני רבדים מרכזיים להיותה של הארץ המפוארת והנבחרת ביותר:
מצד הטבע והגאוגרפיה, זוהי ארץ בעלת מיקום מרכזי ומשובח, שאווירה ממוזג וטוב יותר מכל שאר הארצות [רד"ק].
מצד הרוח והנצח, יופייה הפנימי נובע מהיותה המקום המיועד להשראת השכינה, להשגחה האלוהית ולנבואה, ובכך היא מועילה לשלמות הנפש ולחיבור העמוק אל ה' [מלבי"ם].