העונש הקשה של פיזור העם בגויים לא נבע מחטא בודד, אלא מהצטברות של עוונות ועזיבה עקבית של דרך ה׳. המילה יַעַן פותחת מאמר מוסגר המפרט מדוע העונש שנגזר עליהם היה ראוי ומוצדק לחלוטין [מלבי"ם]. החורבנות שבאו על העם לא קרו רק בעוון אחד מסוים שנידון קודם לכן, אלא משום שהם נמנעו מעשיית המשפטים והחוקים [מצודת דוד].
מעבר לעזיבת המצוות, הכתוב מדגיש את המשיכה לעבודה זרה בביטוי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם. מונח זה בא לתאר דברים מתועבים ומאוסים ביותר, אשר נדמים לגללים של צואה [מצודת דוד].