ההכרה בנוכחותו והשגחתו של ה' לא תגיע מתוך היטמעות או בריחה, אלא דווקא מתוך קיום הבטחה היסטורית עתיקה. למרות מחשבתם של הגולים כי יוכלו להתמזג בעמים האחרים ולהשתחרר ממחויבותם לה', החזרה אל הארץ המובטחת תתרחש בין אם ירצו בכך ובין אם לאו, ואז יגיעו להכרה אמיתית [ביאור שטיינזלץ].
ההבנה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' נובעת מכך שה' הוכיח שהוא נאמן למאמרו ולמה שהבטיח [מצודת דוד]. ביטוי זה חוזר שלוש פעמים בנבואה זו, כאשר כל פעם מציינת שלב אחר של הכרה בה'. בפסוק זה, ההכרה בה' נובעת מעצם הבאת העם לארץ ישראל וקיום השבועה שנשבע לאבות האומה [מלבי"ם]. הכרה זו תתרחש רק בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם, כלומר כאשר הפעולה תצא אל הפועל והעם ישוב לארצו [מצודת דוד].
על אודות הארץ נאמר אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, ביטוי שמשמעותו היא עשיית שבועה על הדבר [מצודת דוד].