לאחר תקופה של ריחוק ודחיית הקרבנות בשל חטאי העם, מציג החזון הנבואי תמונה הפוכה של גאולה עתידית. בעת זו, ישראל ישובו לארצם, עבודתם הרוחנית תזדכך, וה׳ יקבל את מנחותיהם ברצון ובאהבה.
המוקד של עבודה זו יהיה בְהַר־קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, הלוא הוא הר הבית ומקום המקדש. המקום מכונה מרום משום שבית המקדש נחשב גבוה ומרומם יותר מכל ארץ ישראל, כשם שארץ ישראל כולה מרוממת משאר הארצות [רד"ק].
ההבטחה שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ כוללת כפילות של המילים כל וכלה, והפרשנים עומדים על משמעותה. הגישה המרכזית היא שכפילות זו באה להדגיש כי לאחר שינופו המורדים בגלות, כל אלו שיזכו לשוב לארץ יהיו צדיקים המחזיקים בדרך ה׳ [מצודת דוד, שטיינזלץ]. מתוך השבים לא יחסר אף לא אדם אחד, ואפילו במלחמת גוג ומגוג העתידית לא ימות מהם איש [רד"ק]. גישה נוספת מסבירה כי ההדגשה נועדה לציין שבעתיד עבודת ה׳ תהיה שלמה ובלעדית לו, ללא כל עירוב של עבודה זרה, והיא תתקיים דווקא בארץ ישראל המוכנה לקדושה, בניגוד לארצות הגולה [מלבי"ם].
בעקבות התיקון הרוחני נאמר שָׁם אֶרְצֵם – מלשון רצון. בניגוד להווה שבו מתנותיהם נדחות, לעתיד לבוא ה׳ יקבל את ישראל, את קרבנותיהם ואת מעשיהם הטובים ברצון ובחיבה [רד"ק, מצודת ציון].
מתוך אותו רצון נאמר וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם. ה׳ יבקש וידרוש את הקרבנות, שכן בשל מעשיהם הטובים של ישראל, זבחיהם יהיו ערבים ורצויים לפניו [רד"ק]. הפרשנים מבארים את סוגי המתנות השונים המוזכרים כאן:
תְּרוּמֹתֵיכֶם מתייחס לתרומות מהגידולים החקלאיים כגון דגן, תירוש ויצהר [מלבי"ם].
רֵאשִׁית משמעותו המיטב והמובחר [מצודת ציון].
לגבי המילה מַשְׂאוֹתֵיכֶם, רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בלשון תשורה, דורון ומתנה [מצודת ציון, שטיינזלץ], ובפרט מתנות שנושאים ומרימים לה׳ כמו ביכורים והפרשת חלה [רד"ק], או מתנות כדוגמת בכור בהמה, שאין צורך להפרישן מתוך תערובת של חולין [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון מזון ומחיה [רש"י].
לבסוף, בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם כולל בתוכו את שאר הקדשים הניתנים למזבח [מצודת דוד].