הבטחת הגאולה וקיבוץ הגלויות מהווים נקודת מפנה ביחסו של ה' לעמו, ומשמשים עדות פומבית עולמית לגדולתו. תהליך זה מתחיל בקבלת העם בחזרה, כפי שמבוטא במילים בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם. הפרשנים נחלקו במשמעות ריצוי זה: גישה אחת מפרשת זאת כפעולה פולחנית, שבה ה' יתרצה לעמו בזכות הבאת קטורת המעלה נחת רוח [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה פירוש רעיוני, ולפיו לא מדובר בקרבנות ממשיים, אלא בני ישראל עצמם הם אלו שיהוו את ה"ריח ניחוח" ויעשו נחת רוח לפני ה' [מלבי"ם].
ה' מבטיח לאסוף את העם מכל הארצות אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, כלומר המקומות שבהם פוזרתם [מצודת ציון]. קיבוץ זה יוביל לתכלית המרכזית: וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. קידוש השם יקרום עור וגידים כאשר אומות העולם ייווכחו במו עיניהן כיצד ה' משיב את ישראל לארצם [ביאור שטיינזלץ]. מעמד זה יגרום לגויים להכיר בשליטתו, בכוחו ובהשגחתו של ה' [מצודת דוד, מלבי"ם], וכן יחשוף לעיניהם את מעשיהם הטובים של ישראל [מלבי"ם]. התגשמותה של הבטחה זו וההתגלות הפומבית של קדושת ה' עתידות להתרחש בתקופת מלחמת גוג ומגוג [רד"ק].