פעולתו של ה׳ כלפי עם ישראל לא נבעה מזכויותיהם, אלא מתוך דאגה לכבודו ולשמו בעולם. הפרשנים מסכימים כי המילים וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי וכן לְבִלְתִּי הֵחֵל משמעותן שה׳ פעל כדי ששמו לא יחולל ויתבזה.
הביטוי לְעֵינֵי הַגּוֹיִם מכוון במיוחד למצרים, שראו את יציאת מצרים במו עיניהם [מצודת דוד]. החשש היה שאם ה׳ ישמיד את בני ישראל, הגויים יפרשו זאת בצורה שגויה. הם יאמרו שה׳ עשה זאת מחוסר יכולת להביאם אל ארץ כנען, ולכן נאלץ לאבד ולכלות אותם במדבר [מלבי"ם, מצודת דוד].