יחזקאל, פרק כ׳, פסוק כ״ד

העונש הקשה של פיזור העם בגויים והחורבן היה ראוי ומוצדק לחלוטין, שכן הוא לא נבע מחטא בודד אלא מהצטברות של עוונות ועזיבה עקבית של דרך ה'. המילה יַעַן פותחת את הפירוט המבהיר כי העם נמנע מקיום המצוות, ולכן מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ וכן וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ. מעבר לכך, הם נמשכו לעבודה זרה ועֵינֵיהֶם היו אַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם, מונח המתאר דברים מתועבים ומאוסים ביותר הדומים לגללים של צואה.