יחזקאל, פרק כ׳, פסוק ל״ב

המחשבה הרעה והרצון שבלב, וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם, להתבולל ולפרוק את עול המצוות מתוך תחושת ריחוק מה', הָיוֹ לֹא תִהְיֶה ולעולם לא תתקיים במציאות. בטענה שהגלות שחררה אותם מרשות ה', העם מבקש להשתחרר מההשגחה הקפדנית ולהיות נתון למקרי הזמן ולמזלות השמימיים, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת. שאיפתם לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן כדי להוריד שפע מהכוכבים כדרך האומות נדחית לחלוטין, שכן הברית היא נצחית ועם ישראל יישאר תמיד אומה נבדלת. אפילו ניסיונות להיטמע לחלוטין מתוך צרות ייכשלו, שכן ה' ימלוך עליהם בחזקה וימנע את התבוללותם דרך אומות העולם עצמן שימשיכו לזהות ולרדוף אותם כיהודים. מנגד, גישה שונה מפרשת את הפסוק כביטוי של חסד, ולפיו ה' מבטיח כי עצם המחשבה על עבודה זרה לא תיחשב לעם לחטא בפועל.