קרה לכם פעם שמישהו התחיל לספר לכם סיפור, ופתאום נזכרתם שכבר שמעתם אותו בעבר ושאלתם את עצמכם למה הוא חוזר עליו שוב? זה בדיוק מה שקורה כאן. התנ"ך מזכיר לנו משהו שקרה בממלכת ישראל, ומציין שזה קרה בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, שהייתה במקביל הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ מלך ישראל. באותו זמן, מלך אשור הגיע עם הצבא שלו אל העיר שומרון וַיָּצַר עליה, כלומר, הוא הקיף אותה מכל הכיוונים והטיל עליה מצור.
כבר קראנו על הנפילה של העיר שומרון בפרקים הקודמים, אז למה מספרים לנו על זה שוב עכשיו, רגע לפני שמלך אשור מגיע לתקוף גם את ירושלים? התשובה היא שהתנ"ך רוצה ללמד אותנו שיעור חשוב. ממלכת ישראל לא נפלה בגלל שהצבא של אשור היה חזק כל כך שאי אפשר לנצח אותו, אלא רק בגלל שעם ישראל לא שמע בקול ה'. ההוכחה לכך היא שבהמשך, כשאותו צבא בדיוק יגיע לירושלים, העיר תינצל בנס. למה? כי חזקיהו המלך עשה את מה שטוב וישר בעיני ה'. כך אנחנו רואים איך מלך צדיק מגן על העם שלו, לעומת מלך שחוטא.
יש עוד סיבה שמזכירים לנו את מה שקרה לשומרון. הזיכרון הזה עוזר לנו להבין למה חזקיהו התנהג כמו שהתנהג כשהצבא האשורי התקרב אליו. חזקיהו זכר ששומרון הייתה עיר חזקה מאוד, והיא החזיקה מעמד שלוש שנים לפני שנפלה. הוא גם ידע שלא כולם בעם שלו מתנהגים כמו שצריך ויש כאלה שמחפשים מנהיגות כוחנית יותר. לכן, מתוך דאגה עמוקה לעם שלו ופחד שירושלים תיהרס גם היא, הוא החליט בהתחלה לא לצאת מיד למלחמה. במקום זה, הוא ניסה לפייס את מלך אשור, נכנע לו ואפילו שילם לו המון כסף וזהב, רק כדי לנסות להציל את העיר.