תארו לעצמכם שאתם ממהרים מאוד למקום חשוב, והלב שלכם מלא בדאגה וסערת רגשות. כך בדיוק הרגישה האישה השונמית כשהייתה חייבת להגיע במהירות אל הנביא שבהר הכרמל. הפעולה הראשונה שהיא עושה כדי לצאת מיד לדרך היא וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן, כלומר היא קושרת בעצמה את האוכף על החיה שלה כדי לזרז את העניינים ולא לבזבז זמן.
לאחר מכן היא פונה למשרת הצעיר שמלווה אותה ואומרת לו נְהַג וָלֵךְ, הוראה שמשמעותה להנהיג את האתון ולהתקדם קדימה מהר וללא שום עיכוב. מרוב שהייתה עצובה ומרירה, האישה בחרה ללכת את כל הדרך הארוכה ברגל. לכן היא מוסיפה ומבקשת מהמשרת אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ. המילה תַּעֲצָר פירושה לעכב או לעצור בדרך. היא בעצם אומרת לו: אל תעצור בדרך כדי לחכות שאעלה לרכוב על האתון. פשוט תמשיך ללכת מהר ואל תחכה לי, אלא אם כן אבקש ממך במפורש לעצור כי התעייפתי.