חשבתם פעם למה דברים מיוחדים באמת צריכים לקרות בשקט ובלי שאף אחד יראה? הנביא אומר לאישה האלמנה לסגור את הדלת אחריה: וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ. הסיבה לכך היא שנס מאת ה׳ הוא דבר קדוש שדורש פרטיות, והוא לא יכול לקרות כשהוא חשוף לעיניים של כולם ברחוב.
אחרי שהדלת סגורה, היא צריכה להתחיל למזוג את השמן: וְיָצַקְתְּ. אבל יש כאן חוקים ברורים. היא צריכה למזוג את השמן ברצף, בלי לעצור אפילו לרגע, והברכה של השמן תחול אך ורק על הכלים הספציפיים שהיא הכינה מראש: הָאֵלֶּה.
הנביא נותן לה עוד הוראה חשובה: וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי. פירוש המילה תַּסִּיעִי הוא להזיז או לסלק הצידה. כלומר, ברגע שכלי אחד מתמלא בשמן, צריך להזיז אותו כדי לשים במקומו כלי ריק. אבל יש כאן משהו מדהים. רק הכלים שמתמלאים זזים מהמקום. האישה עצמה, יחד עם פך השמן הקטן שבידה, חייבת לעמוד במקום אחד בלי לזוז בכלל. למה? כי פך השמן שלה הפך למעין שנובע ממנו שפע, ומעין מים לעולם לא זז ממקומו. הנס ממשיך לקרות בדיוק בנקודה שבה הוא התחיל. לכן, הבנים שלה הם אלה שהגישו לה את הכלים הריקים והזיזו את הכלים המלאים.
האישה גם הייתה צריכה להניח את הכלים קרוב מאוד אחד לשני. היא עשתה זאת כדי שאפילו טיפה אחת של שמן לא תיפול על הרצפה בזמן שמחליפים ביניהם, כי חשוב מאוד לשמור על השפע שה׳ נותן לנו ולא לזלזל בו.