יצא לכם פעם לנסות לחלק מעט אוכל להמון חברים? בדרך כלל זה נגמר ממש מהר, נכון? תארו לעצמכם מצב שבו יש רעב כבד, ופתאום קורה נס מיוחד שמשנה את הכל. בזמן הרעב, ה' שלח לאלישע הנביא אדם שהגיע מאזור בדרום שנקרא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה. האיש הביא איתו מתנה צנועה: לֶחֶם בִּכּוּרִים, שזה לחם שנאפה מהקציר הראשון של השעורים שמבשילות בדרך כלל באזור חג הפסח. בנוסף הוא הביא גם וְכַרְמֶל, שזה בעצם שיבולים רכות שעוד לא הבשילו לגמרי. את כל האוכל הזה הוא הביא בְּצִקְלֹנוֹ, כלומר בתוך שק או תרמיל שבו הוא נשא את המזון.
אולי תשאלו את עצמכם למה הלחם נקרא ביכורים, הרי אלישע לא היה כהן? זה בא ללמד אותנו שמי שמביא מתנה לתלמיד חכם, זה נחשב לו כאילו הביא ביכורים לכהן. האיש הביא עשרים כיכרות לחם ורצה שאלישע עצמו יאכל אותן. גם המשרת של אלישע רצה לשמור את האוכל המעט הזה רק בשביל הנביא, כדי שיספיק לו לכמה ימים. אבל אלישע לא חשב רק על עצמו, וביקש לתת את הלחם לָעָם, כלומר למאה התלמידים הרעבים שלו שסמכו עליו. אלישע האמין בהבטחה של ה' שהאוכל יספיק לכולם ואפילו יישאר. וכך באמת קרה, התלמידים אכלו ושבעו, ובזכות זה שהם אכלו ראשונים, שרתה ברכה באוכל והוא התרבה בדרך פלא עד שגם אלישע אכל ממה שנשאר, ממש כמו הניסים המופלאים שעשה אליהו, רבו של אלישע.