תארו לעצמכם שאתם יושבים לאכול תבשיל חם וטעים, ופתאום מתברר שבטעות נכנס לתוכו משהו שמסוכן מאוד לאכול. מה עושים עכשיו? במצב המלחיץ הזה, אלישע הנביא מבין מיד שצריך לפעול מהר כדי להציל את האנשים. הוא אומר להם וּקְחוּ־קֶמַח, כלומר פשוט לכו והביאו קמח. מכיוון שהאנשים כבר מזגו את האוכל לקערות האישיות שלהם, הם היו צריכים קודם להחזיר את כל התבשיל אל הסיר הגדול. כך אלישע לא היה צריך לשים קמח בכל קערה בנפרד.
אבל למה אלישע משתמש דווקא בקמח? הרי הוא נביא, והוא יכול היה פשוט לומר מילה אחת כדי שהסכנה תעבור! התשובה היא שניסים בדרך כלל צריכים משהו חומרי לעבוד עליו. החומר המסוכן שבתבשיל הרס את כל האוכל הטוב שהיה בו. אם אלישע היה רק מעלים את הסכנה, האוכל עדיין לא היה משביע או מזין. לכן, כשהוא זרק את הקמח פנימה, הוא יצר בסיס חדש של אוכל שעליו ה' יכול היה לעשות את הנס, ולהפוך את כל התבשיל שוב לארוחה טובה וראויה.
אחרי שהקמח נזרק לסיר, אלישע אומר צַק לָעָם, כלומר: שפכו את התבשיל בחזרה לקערות כדי שכולם יוכלו לאכול. הנס היה מושלם, ולֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר. הקמח תיקן באורח נס את הטעם של האוכל וביטל לגמרי את הסכנה. הנס היה כל כך מיוחד, שגם מי שכבר הספיק לטעום מהאוכל לפני כן, לא נפגע בכלל והרגיש מצוין.