תארו לעצמכם שאתם מנהיגים שצריכים להגן על העיר שלכם מסכנה גדולה שמתקרבת במהירות, מה הייתם מחליטים לעשות? דוד המלך מגלה שהבן שלו, אבשלום, מגיע לירושלים עם צבא ענק כדי למרוד בו. דוד מבין מיד שאם הוא יישאר בעיר, הסכנה תהיה גדולה מדי גם לו וגם לתושבים, כי הוא לא יודע מי באמת נאמן לו.
לכן הוא אומר לאנשים שלו קוּמוּ וְנִבְרָחָה. הוא מסביר להם שאם יישארו, לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה, כלומר, לא תהיה להם שום דרך להינצל ולא יישאר מהם זכר. דוד מבקש מהם מַהֲרוּ לָלֶכֶת, כי הוא חושש שאבשלום ישיג אותם ויביא עליהם צרה גדולה בכוח, שזה הפירוש של המילה וְהִדִּיחַ.
אבל דוד לא דואג רק לעצמו ולחיילים שלו, אלא בעיקר לתושבי ירושלים. הוא פוחד שאם תהיה מלחמה בתוך העיר או קרוב לחומות, אבשלום יפגע בתושבים ויתקיים מצב של וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב. דוד יודע שהוא לא יכול להגן על העיר מבפנים מול צבא כל כך גדול, ולכן הדרך היחידה והבטוחה ביותר להציל את כולם היא לעזוב ולהתרחק מירושלים כמה שיותר מהר.