שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק י״ד

II Samuel 15:14Sefaria

וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִ֠ד לְכׇל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃

נוכח המרד של אבשלום וחוסר הוודאות לגבי נאמנות הסובבים אותו, דוד מבין כי הישארות בירושלים תוביל לאובדן מוחלט וכי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה, כלומר לא יישאר מהם שריד. משום כך הוא קורא לאנשיו קּוּמוּ וְנִבְרָחָה ודורש מהם מַהֲרוּ לָלֶכֶת, כדי להתרחק במהירות בטרם ישיג אותם צבא המורדים. דחיפות זו נועדה למנוע מאבשלום להפיל עליהם צרה בכוח ולהביא פורענות מוחלטת, כמשמעות המילה וְהִדִּיחַ. החשש המרכזי של דוד הוא שעימות סמוך לחומות יגרום לאבשלום לפגוע בתושבים מתוך זעם, או מחשש שיצטרפו לדוד, וכך יתקיים וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב. לפיכך, הנטישה המהירה של הבירה היא הפתרון היחיד להצלת אנשיו של דוד ותושבי העיר כאחד.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ג
פסוק ט״ו

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.