דוד והעם הנאמן לו עוזבים את ירושלים מתוך צער רב ומאמצים מנהגי אבלות. דוד עולה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, הוא הר הזיתים, המהווה עבורו נקודת פרידה כואבת מארון הברית שממנה התחיל לבכות, אך גם מקום שבו נהג להשתחוות לה' כשהשקיף לעבר מקום המקדש. מתוך הכאב על נטישת העיר, דוד צועד כאשר ראשו חָפוי, כלומר מכוסה ועטוף בבגד, והוא הולך יָחֵף ללא נעליים. העם ההולך עמו שותף למשבר, ואף הם חָפוּ את ראשם בבגדיהם. יחד הם בוכים ללא הרף כביטוי לאבלם הכבד.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק ל׳
וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.