קרה לכם פעם שהייתם צריכים להיפרד ממקום שאתם מאוד אוהבים, והרגשתם עצב עמוק בלב? זה בדיוק מה שחווה דוד המלך כשהוא נאלץ לעזוב את ירושלים. דוד והאנשים הנאמנים לו יוצאים למסע קשה ועצוב. הם מטפסים בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, שהוא הר הזיתים שנמצא מזרחית לירושלים. כשהם מגיעים לפסגת ההר, דוד מתחיל לבכות. הסיבה לכך היא שמההר הזה אפשר להשקיף מרחוק על ירושלים ועל המקום שבו נמצא ארון הברית. זהו רגע הפרידה הכואב של דוד מעיר הקודש ומהמקום שבו נהג להשתחוות לה׳. מתוך הצער הגדול, דוד מתנהג כמו אדם שנמצא באבל. הוא הולך כאשר ראשו חָפוּי, כלומר עטוף ומכוסה בבגד, והוא צועד יָחֵף, ללא נעליים לרגליו. גם כל האנשים שהולכים איתו מכסים את ראשם, וכולם יחד בוכים ללא הפסקה על כך שנאלצו לעזוב את עירם.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק ל׳
וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.