ישעיהו, פרק א׳, פסוק כ״א

קרה לכם פעם שהכרתם מקום נפלא וטוב, וכשחזרתם אליו אחרי כמה זמן גיליתם שהוא השתנה לגמרי ונהיה מקום לא נעים? כך בדיוק מרגיש הנביא כשהוא מסתכל על ירושלים. הוא פשוט המום ממה שקרה לה. הוא שואל בצער איך קרה שקִרְיָה, שזה אומר עיר, שהייתה פעם נֶאֱמָנָה ומלאה באמת וביושר, שינתה את ההתנהגות שלה והפכה למישהי שמפרה את ההבטחות שלה ובוגדת בדרך הטובה. בעבר, העיר הזו הייתה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, כלומר מלאה לגמרי בהתנהגות הוגנת, עד כדי כך שצֶדֶק יָלִין בָּהּ. המילה ילין קשורה ללינה ושינה, והכוונה היא שהצדק והיושר ממש גרו בעיר הזאת באופן קבוע. פעם, השופטים בעיר היו כל כך זהירים, שאם מישהו עשה משהו רע, הם היו מחכים עד למחרת כדי לחשוב טוב ולנסות למצוא משהו לטובתו. אבל עכשיו הכל התהפך. במקום צדק ומשפט, וְעַתָּה מְרַצְּחִים. העיר התמלאה באנשים, ואפילו בשופטים עצמם, שמתנהגים באכזריות, פוגעים באנשים חלשים כמו אלמנות ויתומים, ולוקחים מהם דברים שלא בצדק. הנביא כואב את המעבר העצוב הזה, מעיר נפלאה של ה׳ שהייתה שיא השלמות, למקום שבו אנשים כבר לא מתנהגים בכבוד וביושר אחד כלפי השני.