תארו לעצמכם שאתם יוצאים למסע ארוך ומפחיד בלב המדבר, כשהתיקים שלכם עמוסים בזהב וביהלומים. זה בדיוק מה שעשו מנהיגי יהודה. הם פחדו מאוד מהאויב האשורי, ובמקום לבטוח בה׳, הם החליטו לשלוח אוצרות עצומים למצרים כדי לקנות מהם עזרה צבאית.
המסע הזה נקרא מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב, כי השליחים העמיסו משאות כבדים של שוחד על הבהמות שלהם, והלכו איתן דרומה אל מצרים. הדרך עברה בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה, שזהו המדבר הגדול והנורא שמפריד בין ארץ ישראל למצרים. במדבר הזה הם פגשו חיות מסוכנות: לָבִיא וָלַיִשׁ, שהם סוגים של אריות, וגם אֶפְעֶה שהוא נחש רע, ושָׂרָף מְעוֹפֵף שהוא נחש ארסי שקופץ למרחקים כל כך גדולים עד שזה נראה כאילו הוא עף באוויר. למרות שהחיות האלו שאגו והפחידו אותם, השליחים התעקשו להמשיך במסע.
הם שמו את חֵילֵהֶם, כלומר את הכסף והעושר שלהם, עַל כֶּתֶף עֲיָרִים, שהם חמורים צעירים. את האוצרות השמורים והמיוחדים ביותר שלהם הם העמיסו עַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים. האם יצא לכם פעם לחשוב למה קוראים לאיבר הזה דבשת? בגלל שהמשא הכבד היה שוחק ופוצע את גב הגמל, היו מורחים עליו דבש כדי לרפא אותו, ועל שם הדבש נקראת הדבשת.
בסופו של דבר, אחרי כל הסכנות והפחד בדרך, השליחים מגיעים עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ. הם מביאים את כל העושר הזה למצרים, אבל המצרים מאכזבים אותם ולא מעניקים להם שום עזרה. כל המאמץ והכסף שלהם פשוט התבזבזו, כי במקום לסמוך על ה׳ שיושיע אותם, הם בחרו לסמוך על משענת קנה רצוץ.