ירמיהו, פרק ב׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לראות חקלאי שמגדל בגינה שלו יבול מיוחד במינו, כזה שהוא שומר עליו מכל משמר ולא מרשה לאף אחד לגעת בו? בדיוק ככה ה׳ מתייחס לעם ישראל. ה׳ אומר שקֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל, כלומר, עם ישראל הוא קדוש ושמור מכל שאר העמים, ממש כמו תרומה מיוחדת שחקלאי מפריש מהשדה שלו. אנחנו נחשבים לרֵאשִׁית, החלק הכי טוב והכי מובחר מכל האומות. המילה תְּבוּאָתֹה מזכירה לנו שצמחנו והפכנו לעם דווקא במדבר, מקום יבש שבדרך כלל לא צומח בו כלום, ושם ה׳ שמר עלינו ונתן לנו מזון רוחני ומיוחד מן השמיים. מכיוון שאנחנו כל כך יקרים לה׳, יש אזהרה ברורה למי שינסה לפגוע בנו. נאמר שכׇּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, וכמובן שאף אחד לא באמת "אוכל" עם, אלא הכוונה היא שכל אומה שתציק או תנסה לפגוע בעם ישראל תהיה אשמה ותיענש. ה׳ מבטיח שרָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, כלומר העונש שלהם לא יהיה רק הרגשה רעה בלב, אלא עונש ממשי. גם אם לפעמים עמים אחרים מציקים לנו, בסופו של דבר הם ייענשו על כך בחומרה. כדי שנהיה בטוחים לגמרי בהגנה הזו, ההבטחה מסתיימת במילים נְאֻם־יְהֹוָה, שמדגישות שזוהי החלטה מוחלטת של ה׳, והוא תמיד יזכור לנו את האהבה של האבות שלנו וישמור עלינו.