תארו לעצמכם שמישהו מכין עבורכם מתנה נפלאה ומושקעת, אבל במקום להגיד תודה ולשמור עליה, אתם פשוט הורסים אותה. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. אחרי שהם הלכו במדבר השומם והריק, ה׳ הכניס אותם אֶל־אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. זו לא הייתה סתם ארץ, אלא ההפך הגמור מהמדבר, מקום מלא בשדות, כרמים ועצי פרי שנטועים בצפיפות כמו יער. ה׳ הביא אותם לשם כדי לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ. הוא רצה לתת להם שפע כפול: גם אוכל טעים ויבול רב, וגם שפע רוחני שייתן להם שמחה אמיתית בלב כשישמרו את התורה. ה׳ אפילו דאג שהעמים שהיו שם קודם יכינו וינטעו את הארץ, כדי שהיא תהיה מוכנה לגמרי בשבילם.
אבל למרות כל הטוב הזה, קרה דבר עצוב. במקום להצליח ולשמוח, נאמר להם וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת־אַרְצִי. מיד כשהם נכנסו, הם עשו מעשים רעים ועבדו עבודה זרה, וכך לכלכו וטימאו את הארץ. החטא שלהם היה כל כך חמור עד שה׳ אומר להם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. ארץ ישראל היא הנחלה המיוחדת והנבחרת של ה׳, וכאשר הם עשו את המעשים הרעים האלו, הם הפכו אותה למקום כל כך לא נעים, עד שזה הרחיק מהארץ את הקרבה המיוחדת של ה׳.