קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמישהו חזק וגדול יעזור לכם לפתור בעיה, אבל ברגע האמת הוא פשוט איכזב ולא עשה כלום?
הנביא מזהיר את העם שזה בדיוק מה שיקרה להם. במקום לסמוך על ה׳ שישמור עליהם, הם מנסים לעשות הסכמים עם מלכים זרים, כמו מלך מצרים. הנביא אומר להם גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי, כלומר, גם מהמקום הזה, ממלך מצרים שעליו סמכתם, אתם תצאו מאוכזבים מאוד. בגלל האכזבה הקשה, העם ילך במצב של וְיָדַיִךְ עַל־רֹאשֵׁךְ. בימי התנ"ך, כשאדם היה הולך ושם את שתי ידיו על ראשו, זה היה סימן לצער עמוק ולבכי גדול על צרה שקרתה.
הסיבה לכל הצער הזה היא כִּי־מָאַס ה' בְּמִבְטַחַיִךְ. המילה בְּמִבְטַחַיִךְ לא מתארת את ההרגשה של הביטחון בלב, אלא את האנשים הזרים והשרים שעליהם העם בחר להישען. ה׳ כועס ודוחה את הפנייה שלהם למצרים, ולכן וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם - העם לא יצליח למצוא חן בעיני המצרים, והם פשוט לא יעזרו להם מול האויבים.