יצא לכם פעם לחשוב מה גורם לאנשים להישאר נאמנים למשהו, גם כשהם עוברים כל הזמן ממקום למקום? הנביא ירמיהו מציע לעם ישראל לצאת למסע, מקצה אחד של העולם ועד הקצה השני, כדי לבדוק איך עמים אחרים מתנהגים. הוא מכוון אותם לשני מקומות הפוכים. קודם כל למערב, אל איי כתיים, שהם איים קרובים יחסית. בגלל שהם קרובים, הנביא אומר עברו, כלומר פשוט תעברו לשם בקלות. הכיוון השני הוא מזרחה, אל שבטי קדר שגרים הרחק בתוך המדבר. לשם קשה יותר להגיע, ולכן הנביא אומר שלחו, כי צריך לשלוח אליהם שליחים מיוחדים.
הנביא מבקש מהעם לא סתם להציץ, אלא לחקור לעומק. לכן הוא אומר להם גם וראו וגם והתבוננו מאד. הוא רוצה שהם יבדקו היטב הן היתה כזאת, כלומר, האם קרה אי פעם שעם החליט לעזוב את האלילים שלו ולהחליף אותם באחרים? העמים האלה הם נוודים שגרים באוהלים וכל הזמן עוברים ממדבר למדבר. היינו חושבים שאנשים שמחליפים את הבית שלהם כל כך הרבה פעמים, יחליפו בקלות גם את האמונה שלהם. אבל לא, הם סוחבים את פסלי השקר שלהם לכל מקום ונשארים נאמנים להם. דרך ההשוואה הזו, הנביא מראה לעם ישראל משהו כואב: אם עמים אחרים לא עוזבים את האלילים שלהם, איך ייתכן שעם ישראל עזב את ה׳, במיוחד אחרי שהוא שמר עליהם ונתן להם לשבת בשקט ובבטחה בארץ משלהם?