תארו לעצמכם מצב שבו אתם בונים משהו במו ידיכם, משקיעים בו המון, אבל בדיוק ברגע שאתם הכי צריכים אותו הוא פשוט לא עובד. העם ביהודה נמצא בצרה גדולה. במשך תקופה ארוכה הם לא הקשיבו לנביאים והעדיפו לעבוד פסלים של עץ ואבן שהם הכינו בעצמם. לכן ה' אומר להם שכעת הוא לא מחויב לעזור להם, ומציע להם לפנות אל אותם פסלים שהם כל כך סמכו עליהם.
הנביא שואל אותם בשם ה' וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ, כלומר, איפה כל הפסלים שיצרתם? הרי אתם אלה שהכנתם אותם, אז הם בוודאי חייבים לכם טובה. ה' מציב להם מבחן ואומר יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ, בואו נראה אם הפסלים האלה באמת יכולים לקום ולהציל אתכם עכשיו, בזמן שקשה לכם.
אי אפשר להגיד שהפסלים רחוקים או שקשה למצוא אותם, כי הנביא מזכיר לעם כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ. בכל עיר ועיר ביהודה היה פסל אחר. העם הביא סוגים שונים של עבודה זרה מכל המדינות השכנות, כך שהפסלים נמצאים בכל מקום וקל מאוד לקרוא להם. אבל דווקא הכמות העצומה הזו מוכיחה שאין לפסלים שום כוח. אם היה לעם רק פסל אחד שלא הצליח לעזור, הם היו יכולים להגיד שאולי רק הפסל הספציפי הזה חלש. אבל כשיש להם כל כך הרבה סוגים בכל עיר, ואף לא אחד מהם מצליח לקום ולעזור, כולם מבינים שאין בהם שום תועלת ושהם סתם חפצים דוממים.