יהושע, פרק כ״ד, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לשמוע על מלך שמנסה לצאת למלחמה בלי חרבות ובלי חיילים? זה בדיוק מה שעשה בלק מלך מואב. כאשר אנו קוראים את המילה וַיִּלָּחֶם, אנחנו מיד חושבים על קרב רגיל, אבל בלק מעולם לא נלחם בעם ישראל בשדה הקרב. המלחמה שלו הייתה מסוג אחר לגמרי, מלחמה של מילים. הוא עשה זאת כאשר וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. בלק רצה כל כך לפגוע בעם ישראל, עד שעצם התכנון שלו והרצון להביא את בלעם נחשבו לו כאילו הוא ממש נלחם בהם. ה׳ התערב בתוכנית הזו והפך את הקללות של בלעם לברכות נפלאות. למה ה׳ עשה זאת? קודם כל, כדי שהעמים האחרים ישמעו את הברכות ויבינו כמה עם ישראל מיוחד ומוגן. בנוסף, הייתה כאן חוכמה גדולה של ה׳ כדי למנוע בלבול. זמן קצר לאחר מכן, בני ישראל עשו מעשה לא טוב וקיבלו עונש של מחלה. אם בלעם היה מצליח לקלל אותם, אנשים היו עלולים לטעות ולחשוב שהמחלה הגיעה בגלל הקללה של בלעם. בגלל שה׳ הפך את הקללה לברכה, כולם ידעו בוודאות שכל מה שקורה בעולם מגיע רק מהשגחתו של ה׳.