תארו לעצמכם שאתם מרגישים ממש חלשים ועצובים, ומבקשים ממישהו קצת מים כדי להתאושש, אבל במקום לעזור לכם, הוא נותן לכם לשתות משהו חמוץ שרק גורם לכם להיות צמאים יותר. איזו הרגשה לא נעימה זו, נכון?
המשורר משתף אותנו בדיוק בהרגשה הכואבת הזו. הוא נמצא במצב קשה וזקוק לעזרה ולנחמה מהאנשים שסביבו, אבל הם בכוונה מנסים להקשות עליו אפילו יותר. הוא מדמה את המצב הזה לאדם רעב שמגישים לו אוכל. המילה בְּבָרוּתִי מתארת מאכל או סעודה שנועדו לחזק את האדם, לנחם אותו ולהשיב את כוחותיו. אבל במקום אוכל טעים ומשביע, האויבים שמים לו באוכל רֹאשׁ, שזהו סוג של עשב מר. וכאשר הוא צמא ומבקש לשתות, במקום להגיש לו משקה מרווה, הם משקים אותו חֹמֶץ במטרה להגביר את הצימאון שלו. התיאור הזה הוא בעצם משל למציאות שבה במקום לרחם על החלש ולעזור לו, פוגעים בו ומוסיפים לו עוד צער על הכאב שכבר יש לו.