קרה לכם פעם שראיתם ציפור מתקרבת לפירורי לחם, בלי לדעת שהם מונחים בתוך מלכודת? היא בטוחה שהיא עומדת לאכול ארוחה טעימה, אבל בעצם היא מסתבכת. דוד המלך נמצא בצער עמוק בגלל האויבים שלו, שניסו לעשות לו רע ואפילו לפגוע באוכל שלו. לכן, הוא מבקש מה' שהם יקבלו בדיוק את מה שמגיע להם, מידה כנגד מידה.
הוא מבקש שיְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח. המילה לְפָח פירושה למלכודת. דוד מתפלל ששולחן האוכל שלהם יהפוך בשבילם למלכודת. ממש כמו אותה ציפור שנמשכת לאוכל ונלכדת, כך הדברים שהאויבים חושבים שהם לטובתם, יתהפכו עליהם לרעה.
בנוסף, הוא אומר וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. המילה וְלִשְׁלוֹמִים מתארת מצב שבו האויבים מרגישים בשלום ובשלווה, והמילה לְמוֹקֵשׁ פירושה למכשול. כלומר, דווקא כשהם ירגישו בטוחים ורגועים, התקווה שלהם תהפוך למכשול שיפיל אותם.
דוגמה מוכרת לכך היא מסיפור מגילת אסתר: כשאסתר המלכה הזמינה את המן לסעודה, הוא היה בטוח שזהו כבוד גדול. אבל בפועל, המשתה הזה היה המלכודת שהפילה אותו, בדיוק כמו שדוד ביקש.