קרה לכם פעם שחיכיתם המון זמן למשהו ממש חשוב ומשמח, והתחלתם לדאוג שאולי תפספסו אותו? כך בדיוק מרגיש עם ישראל כשהוא נמצא בגלות ארוכה ומחכה לישועה של ה'. האנשים מרגישים שהשנים עוברות, והם פונים אל ה' בתפילה מרגשת.
הם מבקשים: זְכָר אֲנִי מֶה חָלֶד. המילה חָלֶד מתארת את אורך החיים הקצר של האדם בעולם. הדובר מזכיר לה' שהחיים שלנו לא נמשכים לנצח, ויש לו פחד עמוק שהוא לא יספיק לראות את הגאולה. מתוך הצער הזה הוא שואל: עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל בְּנֵי אָדָם. המילה שָּׁוְא פירושה לחינם או לריק. הוא בעצם אומר לה': הרי כל המטרה שלשמה נבראנו היא כדי להגיע לימות המשיח, לזמן שבו כל העולם יכיר אותך ויעבוד אותך ביחד. אם אנחנו חיים חיים קצרים מלאים בקושי ולא זוכים לראות את הישועה, זה מרגיש כאילו נבראנו לחינם. זוהי בקשה חמה מה' להביא את הגאולה במהרה, כדי שהחיים של כולנו יקבלו את המשמעות האמיתית והשמחה ביותר שלהם.