עצרתם פעם לחשוב איך מרגישים כשנמצאים בקושי גדול, ונדמה שמי שאמור לעזור לנו רחוק ולא מתערב? המשורר מתפלל מתוך תקופה ארוכה של גלות, כשלעם ישראל קשה מאוד. מתוך הכאב הוא זועק ושואל עַד־מָה ה' תִּסָּתֵר לָנֶצַח. הוא בעצם שואל, עד מתי תמשיך להסתיר את פניך מאיתנו? התחושה של העם היא שה' כאילו מעלים עין מהצרות שלהם ולא ממהר להושיע אותם, וזה מרגיש להם כאילו המצב הזה יימשך לתמיד.
הכאב של המשורר גדול אפילו יותר בגלל הניגוד שהוא מרגיש. מצד אחד ה' נסתר ולא מציל אותם, אבל מצד שני הוא זועק תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ. המילה חמה פירושה כעס. המשורר מתאר שהכעס של ה' מורגש היטב, ממש כמו אש, כי הצרות והקשיים ממשיכים לקרות להם בכל יום. מתוך ההבנה הזו, כל מה שנשאר למשורר לעשות הוא להתחנן ולהתפלל מעומק הלב שהתקופה הקשה הזו תסתיים סוף סוף.