תהלים, פרק פ״ט, פסוק מ״ז

מתוך כאב על אורך הגלות, עולה זעקה רטורית על משך הסבל והמרחק מה'. השאלה עַד־מָה ה' תִּסָּתֵר לָנֶצַח מבטאת תחושה קשה של הסתרת פנים והימנעות מישועה, מתוך חשש שאם ה' יתנה את הגאולה בקיום מושלם של כל דרישותיו, ההסתרה תימשך לעד והעם ייוותר בסכנה. מול היעדר הישועה ניצב ניגוד כאוב בחלקו השני של הפסוק, תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ, שכן דווקא כעסו של ה' מורגש היטב ופועל נגד העם. חמה זו מדומה לאש שורפת הבאה לידי ביטוי בצרות המתרבות מדי יום, ועל כן מתפלל המשורר לסיומה של הגלות מתוך אמונה שהמלוכה תשוב לבסוף לזרע דוד.