קרה לכם פעם שהבטיחו לכם משהו טוב, וחיכיתם וחיכיתם, אבל עבר המון זמן וזה עדיין לא קרה? לפעמים, כשעם ישראל נמצא בגלות ארוכה וקשה, נדמה שהמצב הזה יימשך לנצח. בני האדם חיים רק מספר שנים, אבל ההבטחות של ה׳ נשארות לתמיד. מתוך הקושי של ההמתנה, עולה תפילה אל ה׳.
המשורר פונה אל ה׳ בשאלה אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים. הוא בעצם שואל היכן נמצא אותו רצון ראשוני וגדול של ה׳ לעשות חסד, להיטיב עם העם שלו ולהושיע אותו. המילה אַיֵּה היא לא שאלה של ייאוש, אלא תפילה חזקה ודרישה מה׳ שיקיים את הבטחתו ויביא כבר את הגואל.
המשורר מזכיר לה׳ את ההבטחה שלו ואומר נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ. בעבר, ה׳ הבטיח לדוד המלך שהמלוכה תחזור אל הילדים והנכדים שלו. למרות שהנאמנות של ה׳ מספיקה כדי שנהיה בטוחים שהוא יקיים את מה שאמר, ה׳ בחר גם להישבע על כך, רק בגלל הרצון העז שלו לעשות איתנו חסד. המשורר מבקש מה׳ לזכור את השבועה הזו ולקיים אותה.