יצא לכם פעם להרגיש רעב גדול כל כך עד שפשוט התחלתם לכעוס ולרטון? זה בדיוק מה שקרה לעם במדבר. הם כעסו על משה ואהרון, אבל ה' מסביר שכאשר יש תְּלוּנֹּת כלפי המנהיגים, זה בעצם כמו להתלונן על ה' בעצמו. למרות חוסר ההערכה שלהם, ה' פונה אליהם במילים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי להדגיש שגם כשהם מתלוננים, הם עדיין הילדים האהובים שלו.
ה' מחליט לדאוג להם למזון בצורה מסודרת שתלמד אותם שיעור חשוב באמונה. הוא מבטיח שבֵּין הָעַרְבַּיִם, כלומר בשעות אחר הצהריים לקראת שקיעת השמש, הם יקבלו בשר כדי להשקיט את הרעב שלהם. לעומת זאת, נאמר להם וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, שזהו המן המיוחד שירד מהשמיים. יש סיבה לחלוקה הזו. הבשר הוא אוכל כבד וגשמי שמתאים לערב, זמן של עייפות ושינה. הלחם, המן, הוא אוכל טהור ורוחני שניתן בבוקר, הזמן שבו קמים מלאי מרץ ליום חדש של לימוד ועבודת ה'.
כל השפע הזה מגיע במטרה אחת ברורה, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ה' רוצה שהעם יבין שהוא זה ששומר עליהם בהשגחה פרטית, ושיש לו כוח לערוך להם שולחן מלא בכל טוב אפילו באמצע המדבר הריק. כשהם אוכלים מהמן הטהור והופכים לאנשים טובים יותר, הם צריכים גם לזכור להגיד תודה על האוכל שקיבלו, וממש מכאן למדו חכמים את החובה לברך את ברכת המזון.