נסו לדמיין מצב שבו האוכל שלכם מגיע ישר מהשמיים בכל בוקר, במשך המון שנים רצופות! נס המן הוא אחד הנסים הגדולים והארוכים ביותר שקרו לעם ישראל במדבר. ה' דאג להם לאוכל קבוע כדי שלא יצטרכו לעבוד קשה לפרנסתם, וכך יוכלו להקדיש את הזמן הפנוי שלהם ללימוד תורה בשמחה. התורה מספרת שעם ישראל אכלו את המן אַרְבָּעִים שָׁנָה. אבל אם בודקים היטב, מגלים שחסר חודש אחד כדי להגיע לארבעים שנה בדיוק. ההסבר הפשוט הוא שהבצק שהם לקחו איתם ממצרים קיבל באורח פלא טעם מיוחד של מן, ולכן גם החודש הראשון של הנדודים נספר להם.
כשהם התקרבו לארץ ישראל, הפרידה מהמן קרתה בשלבים. בהתחלה הם הגיעו אל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, כלומר למקום שיש בו יישובים של בני אדם. שם הם התחילו לאכול גם מהתבואה שגדלה באותו מקום, במקביל למן. רק כשהם הגיעו אל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן, כשחצו את נהר הירדן ונכנסו ממש לתוך ארץ ישראל, המן הפסיק לגמרי והם עברו לאכול רק אוכל רגיל.
אם קוראים בעיון, רואים שהמילים בפסוק מתהפכות. פעם אחת כתוב אָכְלוּ אֶת הַמָּן ובפעם השנייה כתוב אֶת הַמָּן אָכְלוּ. השינוי הקטן הזה מגלה לנו סוד על מה שקרה בסוף התקופה. ביום שמשה רבנו נפטר, המן הפסיק לרדת. אז איך הם המשיכו לאכול אותו עוד חודש? הם פשוט אכלו את המן שהם כבר אספו ושמרו מראש בכלים שלהם. ופה מסתתר נס נוסף: בדרך כלל, אם היו משאירים את המן ליום המחרת הוא היה נרקב ומתמלא בתולעים, אבל המן הזה נשאר טרי וטוב במשך יותר מחודש שלם!