יצא לכם פעם לראות תיבת אוצר בסרטים או בציורים? בדרך כלל התיבה עשויה מעץ פשוט, ורק בפנים מתחבא האוצר. אבל בארון הברית, שבו שמרו את לוחות הברית, התיבה עצמה הייתה יקרה ומיוחדת לא פחות מהאוצר שבתוכה! ה' ציווה לבנות את הארון מעץ, אבל לצפות אותו בזָהָב טָהוֹר, כלומר זהב נקי לגמרי ומבריק. אולי תשאלו, למה לא להכין את הארון רק מזהב וזהו? קודם כל, זהב הוא חומר מאוד כבד, וארון כזה היה מקשה מאוד על הלוויים שהיו צריכים לשאת אותו על הכתפיים. בנוסף, יש כאן סמל מיוחד: העץ מזכיר לנו שהתורה היא כמו עץ חיים שצומח ופורח, והזהב מסמל את זה שהתורה היא יקרה ונשארת איתנו לתמיד.
כדי לצפות את הארון, בצלאל לא סתם הדביק זהב על העץ. הוא הכין שלושה ארונות נפרדים שנכנסו בדיוק אחד לתוך השני: ארון זהב בחוץ, בתוכו ארון עץ, ובפנים עוד ארון זהב! ככה לא היה צריך להשתמש במסמרים שהיו עלולים להרוס את העץ, והארון נראה מושלם. המילה תְּצַפֶּנּוּ מלמדת שאפילו את הקצה העליון של ארון העץ ציפו בזהב, כדי שהכול יהיה מכוסה.
התורה מדגישה שצריך לצפות את הארון מִבַּיִת וּמִחוּץ, גם מבפנים וגם מבחוץ. זה מלמד אותנו כלל חשוב על איך שאנחנו צריכים להתנהג. מי שלומד תורה צריך להיות אמיתי לגמרי. אנחנו לא צריכים רק להיראות טובים מבחוץ כשכולם מסתכלים, אלא גם הלב שלנו והמעשים שאנחנו עושים בסתר צריכים להיות באמת טובים ונקיים, בלי שום העמדת פנים או צביעות.
בחלק העליון של הארון הכינו זֵר זָהָב. זו הייתה מסגרת יפה או כתר שבלט קצת למעלה, כדי להחזיק בתוכו את המכסה של הארון. הזר הזה מסמל את כתר התורה. על הכתר הזה נאמר שהוא מונח עָלָיו. בניגוד לכתר של מלך שעובר רק במשפחה המלכותית מאב לבן, כתר התורה לא שייך לאף אחד מלידה. הוא פשוט מונח שם, וכל מי שרוצה להתאמץ וללמוד יכול לזכות בו! אבל יש כאן גם אזהרה קטנה. המילה זֵר דומה למילה זָר, מישהו שלא מכירים. אם אנחנו לומדים מכל הלב ומקיימים את מה שלמדנו, התורה היא בשבילנו כתר יפהפה. אבל אם מישהו לומד רק כדי להשוויץ ולא מתנהג יפה, התורה מתרחקת ממנו ומרגישה לו כמו משהו זר.