חשבתם פעם איך היו מזיזים את הכלים הכבדים והחשובים ביותר במשכן כשהיו צריכים לצאת למסע ארוך במדבר? ארון הברית, שהוא הכלי הקדוש ביותר, היה מיוחד מאוד גם בדרך שבה סחבו אותו. בצדדי הארון היו טבעות, ובתוכן הושחלו מוטות עץ ארוכים שנקראים הבדים. ה' ציווה שהמוטות האלה צריכים להישאר תמיד בתוך הטבעות, והוסיף את ההוראה לא יסורו ממנו, כלומר אסור להוציא אותם משם לעולם.
למה בעצם שהמוטות יישארו שם תמיד ולא יוציאו אותם כשהמשכן חונה במקומו? סיבה אחת היא הקדושה העצומה של הארון. ה' רצה שכאשר צריך לצאת לדרך, האנשים שנושאים את הארון לא יצטרכו למשש אותו ולהתעסק בו כדי להשחיל את המוטות, אלא יוכלו מיד לאחוז בקצוות שלהם ביראת כבוד. בנוסף, המוטות לא היו רק אמצעי טכני כדי לסחוב את הארון, אלא ממש חלק מהיופי והצורה שלו, כמו תכשיט יקר ששייך אליו. מכיוון שהארון עמד לגמרי לבדו בתוך החדר הפנימי ביותר, קודש הקודשים, המוטות הבולטים לא הפריעו לאף אחד לעבור.
אבל איך מוודאים שהמוטות לא יחליקו וייפלו החוצה בטעות? הפתרון היה חכם מאוד. הקצוות של המוטות היו עבים, והאמצע שלהם היה דק יותר. בצורה כזו, המוטות יכלו להחליק מעט קדימה ואחורה בתוך הטבעות, אבל הקצוות העבים עצרו אותם ומנעו מהם לצאת החוצה לגמרי, וכך הם נשארו מחוברים לארון תמיד.