שמות, פרק כ״ה, פסוק כ״ה

עיצוב שולחן לחם הפנים במשכן כלל דופן או מעטפת, ולכן נאמר וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת שמידתה היא טֹפַח, כלומר אורך של כף יד, המקיפה אותו סָבִיב. תפקידה של מסגרת זו היה מעשי, בין אם נקבעה בחלקו העליון של השולחן כשפה מוגבהת המונעת מהלחם ליפול, ובין אם שימשה כלוח עץ תחתון המחבר בין רגליו כדי להעניק למבנה חוזק ויציבות. להשלמת הפאר החיצוני מורה ה' וְעָשִׂיתָ זֵר־זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב, שהוא עיטור דמוי כתר המקיף את המסגרת. זר זה הוא למעשה מיקומו של העיטור המרכזי של השולחן, או לחלופין זר שני ונפרד שנועד לפאר את המסגרת ולסמל את שפע המלכות.