שמות, פרק כ״ה, פסוק ג׳

הציווי הוא להביא בדיוק את חומרי הגלם המפורטים לבניית המשכן, כאשר המילה וְזֹאת מדגישה שכל אדם נדרש לתת את החומרים עצמם מתוך מה שכבר נמצא ברשותו, ללא תחליפים. השימוש בפועל תִּקְחוּ מלמד שהנתינה לה' היא למעשה קבלה, ולכן יש לאסוף את התרומות רק ממי שמעניק אותן בשמחה וברצון שלם. המתכות זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת מסודרות לפי ערכן וקרבתן לקודש הקודשים, כך שככל שהכלי פנימי ומקודש יותר הוא עשוי ממתכת יקרה יותר. בעוד שהכֶּסֶף משלב בתוכו נדבה חופשית יחד עם מס חובה שוויוני, שילוב הנְחֹשֶׁת הפשוטה נועד לאפשר לכל אדם, גם לעני, להשתתף בבנייה. רשימה בררנית זו, הפוסלת חומרים טמאים או כלים משחיתים, נועדה בסופו של דבר להפוך את החומר הפיזי לאמצעי של קדושה והשראת שכינה בלב העם.