יצא לכם פעם לחשוב איך בונים אוהל ענק ומפואר שיחזיק מעמד בתנאים הקשים של המדבר? כדי לבנות את המשכן, בני ישראל היו צריכים להשתמש בחומרים מיוחדים מאוד, גם מבעלי חיים וגם מעצים, כדי ליצור את הקירות ואת הגג של האוהל.
החומר הראשון היה וְעֹרֹת אֵילִם מְאׇדָּמִים. אלו היו עורות של כבשים זכרים גדולים. העורות האלו לא היו אדומים בטבע שלהם, אלא לאחר שניקו אותם היטב, צבעו אותם בצבע אדום יפהפה במיוחד עבור המשכן.
מעל השכבה הזו, פרסו וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. התחש היה בעל חיים טהור ומיוחד. יש שמסבירים שזו הייתה חיה פלאית עם המון גוונים מרהיבים וקרן אחת, שנבראה בנס רק לאותו הזמן ונעלמה. אחרים מסבירים שזו הייתה חיה מוכרת עם עור עבה וחזק במיוחד. כך או כך, העור הזה שמר והגן על המשכן בצורה הטובה ביותר.
כדי להחזיק את כל האוהל הזה, בנו שלד יציב מתוך וַעֲצֵי שִׁטִּים. עץ השיטה הוא עץ חזק מאוד שלא נרקב. אבל רגע, מאיפה בני ישראל השיגו קורות עץ כל כך גדולות באמצע המדבר השומם? ההסבר המרכזי והמרתק הוא שיעקב אבינו ידע מראש שיום יבוא והצאצאים שלו יבנו את המשכן. לכן, כשהוא ירד למצרים, הוא הביא איתו שתילים קטנים, גידל אותם שם, וביקש מהבנים שלו שייקחו את העצים הגדולים איתם כשיצאו לחופשי. ולמרות שהעצים האלו היו ענקיים, הם היו חלקים, יפים, וקלים מאוד לסחיבה במהלך המסע הארוך.