יצא לכם פעם לתהות איך אפשר לבנות בית למישהו שאין לו גוף והוא נמצא בכל מקום? כשמשה רבנו שמע שצריך לבנות משכן, הוא מאוד התפלא מזה. אבל התשובה היא שה' לא באמת צריך קירות או גג כדי לגור בהם. אנחנו, בני האדם, הם אלו שזקוקים למקום שאפשר לראות ולהרגיש, כדי לחוש בנוכחות של ה' קרוב אלינו. לכן ה' מבקש שניצור מִקְדָּשׁ, כלומר מקום קדוש ומיוחד שמוכן מראש כדי שה' יוכל להיפגש ולדבר עם העם שלו.
כשה' מבקש שיבנו את המשכן לִי, הכוונה היא שהבנייה צריכה להיעשות לשמו. ברגע שאנחנו פועלים ובונים משהו במיוחד לכבוד ה', המקום הופך לקדוש.
אבל הסוד הכי גדול מסתתר במילה בְּתוֹכָם. הרי היה הגיוני יותר לומר "ושכנתי בתוכו", בתוך המבנה, לא? הסיבה היא שה' לא באמת שוכן בתוך עצים ואבנים, אלא בתוך הלב של כל אחד ואחת מאיתנו. כל אדם יכול לבנות מקדש פנימי בתוך הנפש שלו. למעשה, המשכן אפילו מזכיר את הגוף שלנו: קודש הקודשים הפנימי הוא כמו הראש והשכל הטהור, וההיכל הוא כמו הלב שלנו. כל עוד נשמור על מעשים טובים ומידות טובות, ה' ישרה את שכינתו בתוכנו. ממש כמו אבא אוהב או רועה שדואג לכבשים שלו, ה' פשוט מבקש להיות קרוב אלינו, לשמור עלינו ולקבל את התפילות שלנו באהבה גדולה.