קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה נפלאה, אבל במקום להשתמש בה ולשמור עליה זלזלתם בה? זה פחות או יותר מה שקרה עם בני ישראל כשהיו במדבר. הנביא מסכם ומזכיר לעם את כל הטעויות והמרידות שלהם במהלך המסע הארוך. ה׳ אומר עליהם בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, כלומר, הם סירבו לקיים את החוקים ודחו אותם. המצוות האלו הן לא סתם כללים רגילים, אלא אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. יש למצוות כוח מיוחד לתת חיים טובים למי שמקיים אותן, אבל בני ישראל פשוט לא ייחסו להן חשיבות.
טעות גדולה נוספת של העם קשורה ליום המנוחה. הפסוק אומר וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד. למה מודגש שהם חיללו את השבת "מאוד"? מפני שהם הפרו את השבת כבר בפעם הראשונה שהם התבקשו לשמור עליה, כשיצאו לחפש את המן שירד מהשמיים במקום להישאר ולנוח. שמירת השבת היא סמל חשוב ובסיסי לאמונה שלנו בה׳, ולכן הפגיעה בה הייתה כל כך חמורה.
בגלל כל המעשים האלו והזלזול במצוות, ה׳ אומר וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם. ה׳ כעס מאוד על ההתנהגות שלהם, וחשב להעניש אותם בעונש כבד ולעצור את המסע שלהם לחלוטין עוד כשהיו במדבר.