ה' מוכיח את העם על משיכתם למקומות פולחן זרים ושואל אותם בלעג מָה הַבָּמָה, כלומר מהי בכלל מעלתם של אותם מזבחות גבוהים שנבנו כמנהג הגויים. מכיוון שמעלתו האמיתית של מזבח נובעת מאש אלוהית ולא מנוכחות האנשים, השאלה רומזת לשם מה אתם באים למקום שאין בו מאומה. בהתייחסות למקומות אֲשֶׁר אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם, מודגש הפער בין עובדי העבודה הזרה לבין ההולכים למקום שהקדיש ה', כאשר עצם ההליכה לשם מתפרשת כדברי שטות והבל או ככינוי גנאי לאנשים החוטאים. למרות התוכחה העם לא חזר בו, וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שכן המונח השתרש בשפתם והפך מתוך הרגל לשם השגור אפילו עבור מזבחות שהוקמו לשם ה'.
יחזקאל, פרק כ׳, פסוק כ״ט
וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מָ֣ה הַבָּמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם הַבָּאִ֖ים שָׁ֑ם וַיִּקָּרֵ֤א שְׁמָהּ֙ בָּמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.