תארו לעצמכם מצב שבו אתם מסתובבים במקום גדול וריק, רחוקים מהבית, ומחפשים מישהו שחשוב לכם. זה בדיוק מה שקורה ליוסף. הוא מסתובב בשדה, מרוכז במטרה אחת בלבד: למצוא את משפחתו. למרות כל המריבות והמתחים שהיו לו עם אחיו, הוא עדיין מסור אליהם מאוד.
כאשר איש זר פוגש אותו ושואל אותו למעשיו, יוסף עונה מיד: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. אבל איך האיש הזר אמור לדעת מי הם האחים שלו בלי שיוסף בכלל מתאר אותם? הסיבה היא שהאחים של יוסף היו רועי צאן קבועים ומוכרים מאוד באותו אזור, ולכן אנשים שעברו שם יכלו לזהות אותם בקלות.
האיש שפגש את יוסף דיבר אליו בצורה כל כך מזמינה, שגרמה ליוסף להרגיש שהוא באמת רוצה ויכול לעזור לו. לכן יוסף פונה אליו בטבעיות ומבקש הַגִּידָה נָּא לִי. הוא מוסיף ושואל בנימוס אֵיפֹה הֵם רֹעִים, כלומר, הוא מבקש מהאיש שיגלה לו היכן הם, בתנאי שהוא אכן יודע.
בתוך החיפוש הזה מסתתר גם משהו קצת עצוב. לקחת עדר שלם של כבשים ולנדוד איתו פתאום למקום אחר ורחוק, זה לא דבר רגיל בכלל. יוסף היה יכול לחשוד שאולי האחים שלו מתרחקים ממנו בכוונה, אבל הוא בוחר להתעלם מנורות האזהרה. הוא ממשיך ללכת אחריהם בלב שלם, פשוט כי הוא עדיין אוהב אותם ורואה בהם את האחים היקרים שלו.