מלכים ב, פרק י״ח, פסוק ל״ד

רבשקה מונה שורה של עמים וממלכות שנכבשו על ידי אשור, במטרה להוכיח כי שום אל אינו מסוגל לעמוד בפני צבאו. יש המפרשים שהמילים הֵנַע וְעִוָּה הן שמות של מדינות נוספות או אלילים, ויש הסבורים שאלו פעלים המתארים את החורבן, ולפיהם מלך אשור הניע וטלטל את העמים ממקומם, עיוות והחריב את ארצם. לאחר מכן הוא שואל בתמיהה כִּי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי, כלומר האם אלילי ארם או עגלי הזהב שעבדו אנשי שומרון הצליחו להגן על עירם. מתוך כך הוא מסיק שכשם שאלילים אלו כשלו, כך גם ה' לא יוכל להציל את ירושלים. השוואה זו של ה' לאלילים חסרי תועלת היא חירוף וגידוף חמור, שגרם לשומעים ולמלך חזקיהו לקרוע את בגדיהם לאות צער ולפנות לבית ה' כדי להתפלל לרחמים.