תארו לעצמכם שאתם עומדים על חומת העיר, ולמטה עומד שר צבא אויב שצועק דברים מפחידים רק כדי לגרום לכולם להיכנע. זה בדיוק מה שעושה רבשקה, שר הצבא של אשור. הוא מנסה להפחיד את תושבי ירושלים ומונה בפניהם שורה ארוכה של עמים וממלכות שהצבא האשורי כבר כבש. המטרה שלו היא להוכיח להם ששום אל לא יכול לעמוד בפני הכוח של אשור.
כשהוא משתמש במילים הֵנַע וכן וְעִוָּה, הוא מתאר את האסון שמלך אשור הביא על אותם עמים. הוא מתכוון שהוא הניע וטלטל אותם ממקומם, החריב את ארצם והגלה אותם רחוק מהבית. ואז הוא שואל בזלזול כִּי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי. זוהי שאלת פליאה שמשמעותה: האם האלילים של שומרון הצליחו להציל אותה מהידיים שלי? הרי ברור לכולם שהם נכשלו.
השיא של הנאום הזה הוא ההשוואה החצופה שרבשקה עושה. הוא משווה בין אלילי העמים לבין ה', ומסיק שאם האלילים לא הצילו את שומרון, גם ה' לא יוכל להציל את ירושלים. הזלזול הזה בה' וההשוואה שלו לאלילים חסרי כוח הם מעשה כל כך חמור וקשה לשמיעה, עד שכששמעו זאת המלך חזקיהו והאנשים, הם קרעו את בגדיהם מרוב צער ופנו מיד לבית ה' כדי להתפלל ולבקש רחמים.