חשבתם פעם כמה כוח ואמונה יכולים להיות לאמא אחת? הילד הקטן של האישה השונמית הרגיש פתאום כאב ראש חזק בשדה, והביאו אותו מהר הביתה. הוא הגיע אל אמו, וכמו שמתואר, וַיֵּשֶׁב עַל־בִּרְכֶּיהָ. הוא פשוט ישב בחיבוק שלה, בשקט, בלי שום סימן חיצוני שהוא הולך לעזוב את העולם. הוא נשאר כך עַד־הַצׇּהֳרַיִם וַיָּמֹת. בשעת הצהריים, כשחום השמש חזק מאוד, נשמתו נפרדה מגופו. המילה וַיָּמֹת מלמדת אותנו שזה לא היה סתם עילוף או חולשה, אלא שרוח החיים באמת עזבה אותו.
אבל הדבר המדהים ביותר בסיפור הוא ההתנהגות של האמא. לאורך כל הזמן הזה היא לא ניסתה לחפש תרופות ולא השכיבה אותו במיטת חולים. גם כשהילד נפטר, היא לא צעקה ולא בכתה בקול רם, ואפילו הסתירה את הדבר מבעלה. למה? כי היה לה ביטחון מוחלט ואמונה עצומה בהבטחה של הנביא. מתוך האמונה השקטה והחזקה הזו, היא פשוט קמה, לקחה את הילד והשכיבה אותו בעדינות על המיטה של הנביא.