קרה לכם פעם שהיה לכם עניין כל כך רגיש וחשוב, והחלטתם שאתם לא משתפים בו אף אחד בדרך, אלא רק את מי שבאמת יכול לעזור?
כשהאישה השונמית מגיעה פתאום אל אלישע באמצע יום רגיל, הוא מבין מיד שקרה משהו דחוף. הוא שולח את המשרת שלו, גיחזי, לברר מה קרה ולשאול אותה: הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד, כלומר, האם כולם בבית בריאים ומרגישים טוב. התנ"ך מדלג על הרגע שבו גיחזי באמת פוגש ושואל אותה את השאלה הזו, ועובר ישר לתשובה שלה: וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. למה? כי לפעמים התנ"ך כותב בקיצור וסומך עלינו שנבין שגיחזי אכן שאל אותה בדיוק כמו שאלישע הנחה אותו.
אבל רגע, למה היא עונה שהכול בסדר? הרי קרה אסון לילד שלה! המפרשים מסבירים שהיא פשוט לא רצתה לגלות את פרטי המקרה העצוב למשרת, אלא העדיפה לשמור את הדברים ולספר אותם פנים אל פנים לאלישע בעצמו. בנוסף, היא נמנעה מלדבר במפורש על האסון, כדי לא להוציא מילים קשות מהפה.