מתוך כאב השכול מטיחה האם בנביא הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי, ומזכירה לו שמעולם לא ביקשה ילד כתמורה להכנסת האורחים שהעניקה לו. טענתה היא שבעוד שמתנה הניתנת לאדם המפציר ומבקש יכולה להיות זמנית רק כדי להניח את דעתו, ברכה הניתנת ביוזמת הנותן חייבת להיות שלמה וקבועה. לכן היא מוסיפה הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי, כלומר אל תטעה ותאכזב אותי. בכך היא מזכירה שהתנתה מראש שלא יבטיח לה דבר שיילקח ממנה, שכן עדיף היה לה לא לזכות בבן כלל מאשר לחוות את שברון הלב שבאובדנו. מול זעקתה הקשה הנביא שותק ונמנע מלענות לה ישירות מתוך חסידות וזהירות מריבוי שיחה עם נשים, ופונה מיד לנערו כדי לפעול להצלת הילד.
מלכים ב, פרק ד׳, פסוק כ״ח
וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.